פסק-דין בתיק ת"א 12360-06-11

1.         בתאריך 28.11.10 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבות גב' מירי ברגר (להלן - "המבוטחת"), שעה שנהגה ברכב פרטי מסוג טויוטה, והנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") שנהגה ברכב פרטי מסוג פולקסווגן, ושהייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 (להלן, גם "הפניקס"). כתוצאה מכך נגרמו לרכבה של המבוטחת נזקי רכוש. עובר לתאונה הייתה המבוטחת מבוטחתה של התובעת. התובעת נאלצה לשלם למבוטחת תגמולי ביטוח. לנוכח טענתה של התובעת כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, הונחה תובענת שיבוב על סך 22,295 ש"ח נגד הנתבעת והפניקס.

2.         הנתבעת והפניקס התגוננו בפני התביעה וייחסו את האחריות לה, אם באופן מוחלט ואם חלקית, למבוטחת. התאונה ארעה בצומת הקריות שהיא צומת מרומזרת. אין עוררין כי הרמזור בכיוון נסיעתה של הנתבעת היה מקולקל, באופן שהוא הורה אדום ללא הפסק. אי לכך הגישו הנתבעות הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי (להלן, גם "העירייה"), הבעלים של הרמזורים בצומת. העירייה התגוננה בפני ההודעה והמשיכה והגישה הודעת צד ד' כנגד הצד הרביעי (להלן, גם "מנורה"). מנורה, בזמנים הרלוונטיים, הייתה בעלת החוזה לעניין ההתקנה, האחזקה ומתן השירותים לרמזורים בתחומי העירייה. נטען, איפוא, כי ככל שהעירייה תחוייב בדינה היא זכאית לשיפוי ממנורה, אף לנוכח הוראות חוזה ההתקשרות בין העירייה לבין מנורה.

3.         לאחר שהוחלפו כתבי הטענות, ובהסכמה, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

4.         הוברר לי כי המשטרה חקרה את אירוע התאונה. ועוד הוברר כי עובר לאירוע התאונה, כאמור, הרמזור מכיוון נסיעתה של הנתבעת היה מקולקל והראה אדום, ללא הפסקה. מנגד הרמזור מכיוון נסיעתה הנגדי של המבוטחת היה תקין.

5.         המבוטחת ביקשה לנסוע ישר ולחצות את הצומת לכיוון הקריות. משהאור ברמזור לכיוון נסיעתה הראה ירוק, היא חדרה לצומת ונסעה ישר. מורכבים יותר הם פני הדברים, ככל שעסקינן בנתבעת. כעולה מעדותה במשטרה מגמת פניה של הנתבעת הייתה לפנות שמאלה והיא המתינה להתחלפות האור מאדום לירוק. היא מציינת כי "עמדתי בצומת הרבה זמן. באיזה שהוא שלב מאחור התחילו לצפור לי היה אור אדום... הרכבים שהגיעו מאותו כיוון כמוני המשיכו ישר לכיוון הצ'ק פוסט החלו להיכנס לצומת ברמזור אדום... בשלב זה היה ברור שיש תקלה ברמזור התחלתי גם אני להיכנס באיטיות לצומת ואז לקראת סוף הצומת פתאום ראיתי את הרכב הפרטי שמגיע ממולי והתנגשנו...".

6.         משאלו הם פני הדברים, ובמישור היחסים שבין שתי הנהגות, המבוטחת והנתבעת, נהיר כי הנתבעת נושאת באחריות לגרם התאונה. כך, משום שלושה טעמים מצטברים:

ראשית, לנוכח העובדה שהנתבעת, וביודעין, חדרה לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור.

שנית, לנוכח העובדה שגם אם הצומת לא הייתה מרומזרת כל עיקר, לא כיבדה הנתבעת את זכות הקדימה שהייתה למבוטחת. שהרי סעיף 64(א)(2) לתקנות התעבורה מורה אותנו כי "נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל ייתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת...". לנוכח העובדה שמגמת פניה של הנתבעת, אין עוררין, הייתה לפנות שמאלה בעוד שמגמת פניה של המבוטחת שנסעה ממולה, אין עוררין, הייתה להמשיך ישר, ממילא אמורה הייתה הנתבעת לכבד את זכות הקדימה של המבוטחת.

שלישית, וכך קל וחומר, לנוכח מודעותה של המבוטחת שאכן קיימת תקלה בצומת המרומזרת. מכאן שבנוסף לחובתה של הנתבעת לא לחדור לצומת בניגוד לאור אדום, שחברה לכך שמכל מקום עליה ליתן זכות קדימה למבוטחת כמבואר, היא אמורה הייתה להגביר את מודעותה וזהירותה, לנוכח "המהומה" המתפתחת, עם רכבים שונים החודרים לצומת בניגוד לאור אדום שברמזור.

7.         דומה בעיניי כי יש לייחס למבוטחת אשם תורם, ואולם באופן שולי.

            כך, ראשית, לנוכח העובדה שמדובר בצומת רחבת ידיים, ואין זאת אלא שאף על המבוטחת היה להעריך כי לא זו בלבד שלצומת חודרת מכוניתה היחידה של הנתבעת, אלא שהדבר נלווה ל"מהומה" המתפתחת לנוכח כלי רכב רבים החודרים לצומת, לכאורה שלא במהלך הדברים הרגיל. דבר זה אמור היה לחדד את מודעותה של המבוטחת.

            שנית, מעדותה של המבוטחת במשטרה עולה כי לשיטתה  רכבה של הנתבעת "בא במהירות וחתך אותי, אני הספקתי לצפור ובלמתי אבל תוך כדי בלימה פגעתי בחזית הרכב שלי בצד ימני ואחורי של הרכב שבא משמאלי". משמע, מעדות זו נלמד לכאורה כי הנתבעת הייתה בשלב מתקדם ביותר של סטייתה שמאלה. והרי רק כתוצאה מכך, אף כהודייתה של המבוטחת, נפגע החלק האחורי הימני של מכוניתה.

8.         במישור היחסים שבין הנתבעת והמבוטחת הנני מייחס למבוטחת אשם תורם של 5%. אכן הנתבעת מייחסת חשיבות רבה לכך שגם בעל זכות הקדימה אמור לגלות מידה של זהירות מטעמו. אך דומה שהיא כה מפליגה במידת החשיבות המיוחסת לכך, עד אשר היא מעקרת, לטעמי, מכל תוכן את העובדה שביסודו של דבר זכות הקדימה נוצרה, על מנת שתהא ממומשת. הוסמכתי, כאמור, ליתן פסק דין על דרך הפשרה. גם משום כך קבעתי את האשם התורם בשיעור שקבעתי.

9.         האם קיימת אחריות של העירייה ו/או של מנורה לנוכח העובדה שהצומת המרומזרת הייתה מקולקלת? והרי אין עוררין שאלמלא הרמזורים לא היו מקולקלים, לא הייתה כל סיבה להתרחשות התאונה. שהרי הנתבעת, לכאורה במצוקתה, לא הייתה נאלצת, כמוה כרכבים מסביבה, לחדור לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור.

10.        איני רואה כל מילת קסם בהגנתן של העירייה ושל מנורה, על פיה מעת לעת תיתכנה תקלות בצומת מרומזרת. מנגד, אין בפניי תחילת ראיה אודות כך שהתקלה שהתרחשה באירוע הקונקרטי האמור, היא פועל יוצא של רשלנות של העירייה ו/או מנורה, אם לנוכח "היסטוריית" התקלות ברמזור מסוים זה, אם על יסוד נתון אחר שהיה מוכח להנחת דעתי על ידי חוות דעת מומחה.

            בעקבות התאונה התקלה תוקנה כעבור 45 דקות מרגע היוודע התקלה לגורמים האחראים לכך. כך, הגם שלנוכח הסכם ההתקשרות בין העירייה למנורה תקלה אמורה להיות מתוקנת, למירב, כעבור שעה. אף בכך איני רואה כל מילת קסם, ככל שהיה מוכח להנחת דעתי על ידי חוות דעת מומחה, כי דרך העסקים הרגילה אמורה לגרום לתיקון התקלה בזמן קצר יותר.

            לנוכח הנתונים האמורים אין לי אלא להניח, כאמור בהעדר ראיה קונקרטית לסתור, כי קלקולו של הרמזור הקונקרטי, שעה שהתקלקל, אינו מצביע על רשלנות, כשם שאין לי אלא להניח שמועד תיקון התקלה היה סביר.

11.        לא הונחה בפניי כל השגה רצינית לעניין סכום התביעה. לנוכח אשמה התורם של המבוטחת, כאמור, זכאית התובעת ל- 95% מסכום התביעה, דהיינו לסך של 21,180 ש"ח. לא ראיתי ליתן צו להוצאות ביחסים שבין העירייה לבין מנורה.

12.        לפיכך הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 21,180 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9.6.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.